כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל….
כי לא נחש ביעקב – כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים, ועוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל כ).
דבר אחר יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה, אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקדוש ברוך הוא ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותומים מגידים לה. (שני פירושים מרש”י הקדוש).
אפשר לומר שדברי רש”י ממש מתאימים לזמננו שבו אנחנו נמצאים רדיפת הדת ובפרט עולם התורה, וכפי שכתוב בספר שיחות חפץ חיים (עמוד ל״ד, אות ד׳) בשם בנו של החפץ חיים דברים ששמע מאביו, וכתב “כמה פעמים שמעתי מפיו שהיה משנן את הפסוק כעת יאמר ליעקב… מַה פָּעַל אֵל, בשני אופנים, כי מילת מה תשמש לפעמים להקטנה כמו מה ה׳ שואל, ולפעמים לגדלות כמו מה רב טובך וכו׳.
בהנהגת הקב״ה עם עמו בגולה, יש שלפעמים אנו קובלים ומתאוננים, מה פעל א-ל, כלומר מדוע הסתיר הקב״ה את פניו כל כך והיה לאכול לכל אכזר. וזהו כוונת הפסוק, כי יש עתים שיאמר על יעקב, מה פעל א-ל????, מדוע חמת ה׳ נתכה כל כך על אומה זו. אמנם יבוא יום וינחם ה׳ את עמו, ואז יתוודע ויידעו כל באי עולם מה פעל א-ל!!!!, כי הכל היה לטובתם ואיזה גדולות ונחמות, כאמור הרנינו גויים עמו וכו׳”.
תמצית הדברים היא שכל התקופות הקשות שעברו ועוברים כלל ישראל, התכלית האמיתית היא אך ורק לטובתם, ואפילו שלפי מראה העין המצב נראה נורא ואיום עד כדי כך שהשאלה זועקת “מה פעל א- ל?” מדוע נוהג הקב״ה כך, בכל זאת האמת היא שהמצב הזה הוא לטובת כלל ישראל. ובסוף יבוא היום והקב״ה ינחם את עמו, ואז כולם יראו ויכירו איך שכל המצבים הקשים הללו היו אך ורק לטובתם השלמה.
ובאמת יסוד זה שייך גם לכל אחד ואחד באופן פרטי, הרבה פעמים אדם עובר תקופות קשות, או שבא עליו איזה מאורע שיש לו צער גדול מזה, ובשעת מעשה בעת הקושי כל הדרכים נראות בפניו כסתומות וחתומות ללא דרך מוצא, ואינו מבין את דרכי ההשגחה העליונה שסובבה עליו את כל המעשים הללו. אבל בסוף אחרי שעובר זמן – ולפעמים אפילו זמן רב, מתברר לו שכל הענין הזה היה לטובה, והמצב הקשה הזה בעצמו גרם לו פתח והצלה שאין כמוהו. וחובת האמונה היא שבכל המצבים צריך להאמין בהקב״ה שעושה הכל לטובה, ואפילו כשלמראה העין נראה עכשיו שהמצב אינו לטובה, בכל זאת האמת האמיתית היא שזהו לטובה.
פעם אחת נקראו חכמי ישראל לדון עם חברי המלוכה בעיר פטרבורג בענייני אמונה ודת ישראל, בראש הרבנים עמד הגאון רבי איצלה מוואלוז׳ין זיע״א, ובראש חברי המלוכה עמד מיניסטר, אותו מיניסטר היה הקטגור, כשפתח את דבריו, פער פיו לבזות את עם ישראל, שהם שפלים ובזויים, ולמה נברא עם שפל כל כך. כשמוע הרבנים דברי חירוף וגידוף על עם ה׳, זלגו עיניהם דמעות ובכו במר נפשם, ולמשמע אוזן דאבה נפשם, ואולם הגאון רבי איצלה ישב ופניו שוחקות, כראות הקטגור הראשי כן, שאל את רבי איצל מהו פשר השחוק ששוחק, ענה לו רבי איצל ואמר וכי למה לא אשחוק, והרי בשומעי את דבריך אני רואה את תקות עם ישראל מתגשמת לנגד עיני, הלא בלעם הרשע אמר ‘כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל קל׳, והיינו, שיבא הזמן והעת שיאמרו המקטרגים על יעקב וישראל הם המה עם ישראל, מה פעל קל, על מה ולמה פעלם ה׳, ואז בעת אשר יאמר כן, כתוב בהמשך הפסוקים ‘הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא’ וגו’, דהיינו שאז ירום ויתנשא קרן ישראל.
