אחד מרגעי השיא בחייה של כל אישה הוא רגע כניסתה לאמהות. הנה, היא זוכה להגשים את ייעודה, כפי שהגמרא במסכת כתובות מציינת “אין אישה אלא לבנים”.
זהו הרגע לו ציפתה במשך תשעה חודשים, דמיינה, תכננה והתרגשה לקראתו . טבעי שהיולדת ומשפחתה מצפים שהשמחה השרויה במעונם תלך ותגדל עם כל יום שעובר, שהרי הם הרי זכו בגדולה שבמתנות. אלא שלא תמיד המציאות כה ורודה, וקיים אחוז של נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה.
מחקרים מוצאים שרוב היולדות סובלות במהלך השבועיים הראשונים מ’דכדוך אימהי’ (Baby Blues) המאופיין בשינויים קלים במצב הרוח. הדכדוך בא לידי ביטוי בתופעות של בכי בלתי נשלט, רגישות יתר, קשיי שינה וחרדות ומתרחש אצל כ 50%-80% מהיולדות.
תופעות אלו חולפות בדרך כלל לאחר מספר ימים, ולפעמים אפילו אחרי מספר שעות.
אך מה קורה אם כבר חלפו חודשיים מהלידה והבעל ממשיך לשמוע מדי יום מרעייתו משפטים כמו: “בא לי לבכות כל הזמן”, “אין לי כוח לעשות כלום”, “אני כל הזמן בלחץ”, “אני לא אוהבת את התינוק, הרגשות שלי כבויים”? כמו בעל טוב הוא מנסה להתגייס ולעזור עוד קצת עם התינוק ומטלות הבית, אבל המצב רק מחמיר.
“דיכאון אחרי לידה”(Post Partum Depression)
דכאון אחרי לידה פוגע בכ-20% מהיולדות, ולאו דווקא בלידה ראשונה. לא קל לאבחן דיכאון אחרי לידה בגלל הדמיון לדכדוך אימהי שיכול להימשך גם מספר חודשים אחרי הלידה. הבדל בולט ומשמעותי בין דיכאון לדכדוך הוא בתסמינים הגופניים המתלווים לדיכאון. המחקרים האחרונים שוללים את חוסר האיזון ההורמונלי כגורם עיקרי של המחלה בשל הנתון המעניין ש’דיכאון אחרי לידה’ נמצא גם בקרב אימהות מאמצות.
קבוצת סיכון
הסטטיסטיקה מעידה על אחת מכל שמונה נשים שתסבול מדיכאון לאחר לידה. בקרב נשים שסבלו מדיכאון בעבר, הסבירות להופעת גל דכאון נוסף עולה ב-50%. בקבוצת סיכון נמצאות גם נשים עם היסטוריה משפחתית של דכאון או הפרעת חרדה, נשים שעברו טיפולי פוריות ונים שמצבן הבריאותי ירוד.
הגורמים
אין גורם אחד לדיכאון לאחר לידה אלא מספר גורמים הפועלים בשילוב:
גורמים ביולוגיים רפואיים- כמו רגישות לתנודות הורמונליות, היסטוריה רפואית של הפרעות דכאון, חרדה והיעדר שינה.
גורמים חברתיים-כמו היעדר תמיכת בן הזוג, סטרס ביחסים עם בן הזוג, היעדר מסגרת תמיכה חברתית ומציאות חיים לא יציבה.
גורמים פסיכולוגיים אישיותיים- כמו פרפקציוניזם, הערכה עצמית נמוכה, לידה טראומטית ורמות חרדה גבוהות.
גורמים סביבתיים-בעיות רפואיות של התינוק, פגות, מותו של אדם קרוב ויחסים מתוחים של האישה עם אמה.
ההשפעה על האישה, הבעל והילדים
האישה בדרך כלל מתקשה להכיל את הרגשות שלה ולכן היא מוצפת במחשבות קשות שלא תמיד מוכרות לה. המחשבות השליליות גורמות לה לרגשות אשם, מה שמחריף את עוצמת המחשבות שמחריפות את רגשות האשמה וחוזר חלילה. כך נוצר מחול שדים שגורם לירידה משמעותית בערך העצמי של האשה, באמונה ביכולת שלה וברמת התפקוד היומיומית.
פעולות פשוטות וטבעיות כמו להאכיל את התינוק או לקום מהמיטה הופכות להיות מכבידות וכמעט בלתי אפשריות עבורה. בני המשפחה הקרובים חשים מיד באווירה הקשה השורה בבית. הבעל עלול לחוש מואשם בחוסר רגישות, נתינה בלתי מספקת וחוסר הבנה. ההאשמות יעיבו עוד יותר על הקשר הזוגי ויגרמו לתסכול מצד הבעל שמנסה ללא הצלחה לרצות את אשתו.
גם שאר הילדים בבית, במקרה שלא מדובר בלידה ראשונה, ירגישו במתח ובחוסר תשומת הלב מאמא, ולעיתים חוסר הידע שלהם לגבי מה שקורה לאמא ידאיג אותם עוד יותר.
בנוסף יש להזכיר את הרך הנולד שגם יסבול מחסך אימהי ויחווה מחסור בהתקשרות הראשונית (attachment). כל אלו מביאים למשפחה שלמה שסובלת מבלבול ומדאגה.
דרכי התמודדות
בתחילה תנסה המשפחה להתמודד בכוחות עצמה. הם יגייסו את כל סוגי המשאבים הקיימים בסביבה הקרובה של היולדת. החברה שלנו אמונה על ארגוני “עזר ליולדת” הדואגים לשלוח את האישה לבית החלמה, לספק ארוחות מבושלות ושמרטפיות לילדים.
הסיוע מקל במעט, שכן במצבים בהם האישה מתקשה לחזור לעצמה ללא ספק דרושות מנות מוגברות של עזרה בתפקוד הבית. מעל לכל דרושה תשומת לב רגשית לאשה הזקוקה להבנה והכלת מגוון הרגשות שלה. תחושה של כעס, האשמה, והאצה בה ‘לצאת מזה’ תעשה את הפעולה ההפוכה בדיוק ועלולה לגרום לה לשקוע עוד יותר במצב הקיים, כך שיש להרבות בנתינה חיובית ולמזער תחושות שליליות. כל זה דורש זמן,סבלנות רבה ויכולת אמפטית.
יחד עם זאת, אמפטיה מבן הזוג, אמא או חברה קרובה, מבורכת ככל שתהיה, לעיתים לא די בה כדי להוציא את האישה מהדיכאון. לפעמים האישה אינה מסוגלת לשתף את הקרובים לה בתחושות העמוקות ביותר ובמחשבות טורדניות מפחידות.
הרגשות הצפים בדיכאון אחרי לידה נראים כמבישים, ולכן הם בגדר ‘טאבו’ מבחינת האישה. מטפלים המומחים בטיפול בדיכאון כזה מכירים בעיוותי החשיבה הנוצרים בתקופה זו כאשר כל מאורע קטן נחווה כשלילי. האישה מרגישה חסרת ערך ולא- יוצלחית עד שאין לה מוטיבציה להשקיע בשינוי כי כל מה שהיא מנסה לעשות וודאי יכשל, להרגשתה.
מסיבה זו חשוב לבחון את האפשרות לערב איש מקצוע חיצוני שיסייע. כדברי הפסיכותרפיסטית דיליס דז:”ישנה תועלת תרפויטית עצומה ביכולת לדבר על כל רגשותייך עם אדם שאיננו נדהם מהם. לספר במילים שלך על החרדה הנוראית שלך ממה עלול לקרות לתינוקך, חלומות הביעותים שלך ותחושות חוסר האונים והייאוש”.
מתי לפנות לעזרה מקצועית?
מהן הנורות האדומות המאותתות לנו שעלינו לפנות לעזרה מקצועית, ומתי יש חשש שהדכדוך הופך לדיכאון?
כאשר תחושת הדכדוך נמשכת מעבר לשבועיים והיא הולכת ומחמירה בזמן הזה, חשוב להפנות את האישה לקבלת עזרה מקצועית.
חשוב לציין שדיכאון לא עובר לבד. כל דחיה מסכנת את האשה, ומקשה ומעכב את החלמתה.
הסימנים השכיחים:
*תחושת עצבות או מועקה ממושכת
*איבוד ענין בפעילויות שקודם לכן היו אהובות ומהנות
*קושי בריכוז ובקבלת החלטות, אפילו פשוטות
*עייפות מתמשכת
*פעילות יתר או האטה בתפקוד היומי
*הפרעות בשינה ובאכילה
*אובדן עניין בטיפול בעצמי, אי הקפדה על לבוש, רחצה או הופעה חיצונית
*מחשבות טורדניות כפייתיות
*מחשבות חוזרות על מוות או התאבדות
*תחושות אשמה, כישלון או חוסר ערך
*הקדשת תשומת לב מרובה מדי או פחותה מדי לתינוק
*פחד להיות לבד עם התינוק
*עמדה פסימית לגבי המציאות
*בכי תדיר, גם על דברים שוליים
אם חמישה מהסימנים ברשימה הנ”ל מופיעים אצל היולדת, יתכן שמדובר בדיכאון אחרי לידה וכדאי להתייעץ ולבקש עזרה מגורם מוסמך.
למי ניתן לפנות?
אפשר לקבל ייעוץ ראשוני גם מרופא משפחה, אחות טיפת חלב או כל מי שמוסמך בבריאות הנפש. לעיתים די בשיחות עם פסיכותרפיסטית או פסיכולוגית, ולעיתים תינתן הפניה לפסיכיאטר כאשר יורגש צורך בטיפול תרופתי.
כיום, רווחת בציבור ההכרה בצורך בטיפול כדי להשיב ליולדת את אותה שמחה ראשונית שחוותה בחדר הלידה. סבל מתמשך של היולדת, התינוק והמשפחה אינם הכרחיים. בסייעתא דשמיא קיימים בעולמנו הידע והניסיון הדרושים להשבת האור לחיי המשפחה.
“תינוק בבית = שמחה בבית”, בואו נדאג שזה יהיה בכל בית.
הפניה לעזרה מקצועית ניתן לקבל באגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל. האגודה מפעילה מוקד טלפוני וקו חם לפניות בטלפון: 1-700-5000-65.
כמו כן ארגון “ניצה” מעניק סיוע לנשים הסובלות מדיכאון לאחר הלידה. הארגון מספק שירותים כמו: אבחון ובניית תוכנית טיפולית מותאמת לכל אישה, קבוצות תמיכה, מערך מתנדבות ועוד.
