הנה ידוע ומפורסם מאמר חז״ל: “כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו” (ירושלמי, יומא פרק א הלכה א).
ההבנה הפשוטה לאמירה זו היא כי בדור שלא נבנה בו בית המקדש, כנראה קיים אותו פגם שהיה בדור שנחרב בו. כביכול, אם בית המקדש היה קיים בדור שכזה, ודאי היה נחרב. טמונה כאן תביעה כלפי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו – העיוות עדיין רובץ על אנשי הדור!
ומאמר זה לכאורה קשה להבנה כפשוטו שהרי ידוע הוא שהיו הרבה דורות אשר היו בהם צדיקי עליון קדושים וטהורים אשר אין לנו באמת את ההבנה בגדלותם.
וכיצד אפשר לומר עליהם “כאילו נחרב בימיו”?
בכדי ליישב זאת נקדים הקדמה על פי הגמרא במסכת סנהדרין (צח:) הגמרא במסכת סנהדרין מביאה מחלוקת: “אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה. וכן אמר רבה, ייתי ולא איחמיניה. רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה”.
עולא מבקש אמנם שיבוא המשיח אך מוסיף “ולא אראנו”. כלומר, שלא יבוא בזמני. ולעומת זאת, רב יוסף אמר: יבוא, ורצוני לראותו. אפילו אם אזכה רק לשבת בצל הרעי (גללים) של חמורו !!
הרי לנו מחלוקת קיצונית בין האמוראים כיצד יש לצפות ולהתייחס לתקופת בואו של מלך המשיח, אשר כל יהודי מחכה ומצפה לשמוע את בשורת הגאולה וכולם כמהים לבוא המשיח.
ולכאורה קשה עד מאוד, הלא כולנו מצפים לגאולה, ובפרט חכמי ישראל, ואיך היו מוכנים עולא ורבה לוותר על הזכייה לראות את הגאולה, ולוּ בגלל החשש מייסורים? נכון הדבר כי חבלי משיח משולים לחבלי לידה, אבל האִם טבעי הדבר שאֵם לא תרצה לראות את וולדה מפחד חבלי הלידה?
כמו כן יש להבין את התבטאותו של רב יוסף. מה פשר כוונת דבריו שיבוא ואזכה לישב בצל גללי חמורו?
וביאר בזה המהר”ל מפראג (שם בחידושי אגדות), רבה ועולא הרגישו בדורם את ירידת הדורות הגדולה שהיתה באופן יחסי לדורות שקדמו להם, ועל כך היו מצֵירים מאוד עד כדי שהבינו שמצבם הוא ממש בכי רע וחשו בעקבות כך בושה גדולה, כיון שהפער בין מה שצריך היה להיות חלקו של יהודי בעבודת ה׳ עם כל המשתמע. למצב הנוכחי המציאותי לפי דורם. הוא גדול מאוד, ועל כך אמרו כדאי שיבוא מלך המשיח אך מבקשים אנו שלא נזכה לראותו על מנת שלא נתבייש וניכלם בפניו ברגע שיראה אותנו כפי שאנחנו, רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהדורות הקודמים.
אולם רב יוסף טען: אדרבה ואדרבה, אין הקב״ה רוצה מאיתנו את עבודת ה׳ של דורות קודמים אלא את העבודה שלפי מצבנו אנו בדור הזה! ויותר מכך, בדור בו אנו נמצאים אין ספק שההתמודדות גדולה אך ודאי שכל התגברות ועמידה בניסיון חשובה היא לפני הקב״ה בדיוק כמו המדרגות הגבוהות ביותר שהשתבחו בהם דורות קודמים.
הם הביאו מנחה לקב״ה תוך כדי עליה מתמדת בעבודת ה׳, ואילו אנו מביאים לפני הקב״ה קרבן של התגברות והתמודדות עם ניסיונות גדולים וקשים בזמננו, ואם נצליח להתמודד בהם הרי שהגענו לפסגת העבודה העולה לפניו כריח ניחוח אִשֶה לה׳.
וזה כוונת עומק התבטאותו של רב יוסף החמור הוא הסמל והדוגמא לחומריות, דבר שאף נרמז בשמו מלשון ‘חומר’, וממילא יש לומר שגללי החמור הם שיא השיאים של החומריות. הדרגה הכי תחתונה ואעפ”כ משם אפשר לקום ולבנות את בית המקדש ולקבל פני משיח.
כעת נוכל לבאר מה שאמרו חז״ל “כל מי שלא נבנה ביהמ״ק בימיו כאילו נחרב בימיו”, על פי ביאורו של השפת אמת (דברים תל”ד). בדבריו הוא פותח בשאלה מתבקשת: הייתכן שגם בדורות של צדיקים גדולים נאמר שהיה ראוי שיחרב בית המקדש בימיהם?
אולם השפת אמת מסביר כי המקדש יבנה בצירוף זכויות הדורות כולם יחדיו, בעבודת העם כולו, שכן כל דור מצרף את חלקו לכך, ומסייע לאומה כולה. אין הגאולה תלויה בתשובתו של דור אחד בו ישוב ישראל למצבו מקדם, כי אם בצירוף תשובתם של הדורות כולם יחדיו.
כל דור, בזכויותיו, מוסיף את חלקו בבניין הגאולה, בבניין ירושלים, “בונה ירושלים ה׳, נדחי ישראל יכנס” (תהלים קמז, ב). הדורות אשר נחרב המקדש בימיהם, זהו יסוד התשובה. כאשר חוזר האדם בתשובה בתשעה באב – מוסיף הוא למאמץ הדורות להבאת לגאולה.
לא יתכן שיימצא דור אחד שזכויותיו כל כך מרובים, שדווקא בזמנו יבנה המקדש. לכן אומר השפת אמת, שבעצם הדור שבו יבנה המקדש הוא בסך הכל הדור האחרון שבו הצליח עם ישראל, לאחר מאמץ של דורות רבים, להגיע למדרגה הראויה למקדש. בית המקדש הוא משימה גדולה וכבדה, ואין בכוחו של דור אחד לבנות אותו (במשמעות של מוכנות רוחנית).
לכן כל דור צריך לדעת שבהתקדמותו ועלייתו הרוחנית, הוא בונה נדבך נוסף בבית המקדש, ובכל דור יש עזרה וסיוע לבניין הכללי. זה פשר תפילתנו “בונה ירושלים” לשון הווה – הבנייה מתרחשת במציאות, בכל דור ודור. כך נבין את דברי חז״ל – “כל דור שלא נבנה בימיו”, כלומר, שלא היה שותף בסיוע לבניין הכללי, הרי “כאילו נחרב בימיו” – אין הדור הזה שותף בבניין, ואין לו שום מקום בהתקדמות הכללית של עם ישראל לקראתו.
ומשכך, השפת אמת מסיים את דבריו הנפלאים באמירה פשוטה גם לאדם הפרטי: “וכל אדם בפרט צריך גם כן לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בית המקדש. וכפי מה שמקבלים על עצמם עול מלכות שמים. מסייעים לבניינו”. (מתוך עמק הפרשה – דברים – מיכאל זכריהו)
