וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ, וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם, תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל…
כמה תמיהות יש לתמוה כאן:
א. הובאו בפסוקים כאן שני טעמים לקללות: “כי לא שמעת” ו”אשר לא עבדת … בשמחה”. איזה מהם הוא הטעם האמיתי לקללות?
ב. אם טעם אחד הם, מדוע התורה לא כתבה בקיצור ‘כי לא שמעת בקול ה׳ אלוקיך לעובדו בשמחה’ וכיו״ב?
ג. מדוע בין שני הטעמים הנ״ל מבואר שהקללות יהיו “בך לאות ובזרעך עד עולם”, היה צריך לכתוב זאת בתוך הקללות?
ד. מדוע בטעם הראשון נאמר כי לא שמעת ובשני תחת אשר לא עבדת מה ההבדל?
ונראה ליישב הפסוקים באבחה אחת: אמנם אדם החוטא צפוי לעונשים, אך מדוע הקללות ידבקו גם “בזרעך עד עולם”, אם האב חטא – מה אשם הבן?
לכך בא הכתוב כמיישב: הקללות הבאות על החוטא – “ובאו עליך כל הקללות” הן כעונש “כי לא שמעת בקול ה׳ אלוקיך”.
אך הקללות שיהיו “בזרעך עד עולם” הם לא עונש על חטאי החוטא, אלא הם מציאות שתהיה “תחת אשר (תמורת, חלף. לא עונש) לא עבדת בשמחה ובטוב לבב מרוב כל“, שכן ידוע שאדם העובד את ה׳ ביגון ועצב, בניו אחריו יפרקו מעליהם את עול המצוות, והואיל ותהיה מקולל ותהיה בעצב ובחוסר כל תעבוד את ה׳ – בניך יסברו שעבודת ה׳ היא עול ויבקשו לפרקו מעליהם.
משל לכפרי אחד בור וגס – המשיל הגה״ק רבי יוסף חיים, ה”בן איש חי” – שהגיע לאחותו שגרה בעיר הגדולה לביקור. ככפרי, הוא לא טרח שהחולצה תהיה במכנסיים והשיער יהיה מסורק, ומראהו היה מרושל ומוזנח. לאחר שאכל ושתה, הגיעה העת לישון. “אתה רואה את החדר האחרון משמאל?” מראה לו אחותו, “זה החדר שלך. לך לישון ואם אתה צריך משהו, תרגיש חופשי”. הבחור נכנס לחדר, והפלא ופלא … מיד כשהוא פותח את הדלת.
בקיר מולו נפתחת דלת נוספת. הוא נכנס לחדר ומולו נכנס בחור נוסף. אבל הבחור הזה נראה נורא, שיער מבולגן, לבוש מרושל, ומראה מוזנח … הכפרי שלנו כועס ושואל בקול חד, כשכף ידו מסתובבת בצורת שאלה: “מי אתה? מה אתה עושה בחדר שלי?” להפתעתו הרבה, החוצפן אולי לא אומר בקול את מחשבתו, אבל עושה לו את אותה התנועה ביד, וגם עם השפתיים. ממש מרגיש בעל הבית … הבחור מנופף לאיום באצבעו ואומר: “תשמע חביבי, אני מזהיר אותך, אל תתעסק איתי. זה לא ייגמר בטוב!” … והליצן ממול מחקה אותו בנונשלנטיות. כאילו הוא יודע מה תהיה התנועה הבאה.
אתם כמובן צוחקים על הטיפש שמימיו לא ראה מראה. אבל מיודענו החליט שלפני שהוא נלחם חזיתית, הוא יברר עם אחותו מי זה הטרדן שבא להציק לו.
הוא הולך ומספר לה את הסיפור, והיא הבינה שראש הכרוב של האח ה’מוצלח’ שלה לא יקלוט בצורה רגילה. אז היא אמרה לו “עזוב! למה לריב? לך תתפייס אתו ואני מבטיחה לך שיהיה בסדר” …
שמע האח בקולה וחזר לחדר, “ערב טוב” … הוא פונה לבחור בחיוך רחב. והבחור פתאום נהיה בנאדם, ענה לו בחיוך. הכפרי התלהב ושאל אותו בתנועות ידיים ושפתיים: “מה קורה אתך? הכל בסדר? חסר לך משהו?” והשני גם הוא התעניין אם הוא צריך משהו … פלאי הבריאה … משראו שניהם שהכל בסדר והם לא צריכים כלום, פנו יחד לישון …
