אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן, וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ….
מהפסוקים הללו מבואר באריכות כיצד התלוננו בני ישראל ובכו מרוב פחדם על שאין בכוחם לערוך מלחמה כנגד הגיבורים ‘ילידי הענק׳ מז׳ העמים היושבים בארץ כנען, לעומתם טען כלב בן יפונה ויאמר עלה נעלה, וברש״י עלה נעלה – אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו.
ולכאורה תמיהה מילתא, וכי זו תשובה היא על טענתם, והרי הם טענו ‘דברים של טעם’ – כי גיבורים הם הענקים אשר שם, מדוע לא התווכח כלב לסתור טענותיהם, אלא סתם ולא פירש עלה נעלה ..
והרי הוא נחשב כ’מודה שלא ממין הטענה’.
ביאור אור יקרות ביאר הרה״ק מפיאסצנא זי״ע הי״ד, וז״ל. ‘אבל כך צריכה להיות אמונת איש הישראלי, לא בלבד בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו גם ע״פ שכלו ודרך הטבע – יאמין בה׳ שיושיעהו ויתחזק, גם בשעה שאינו רואה ח״ו שום מבוא ע״פ שכל ודרך הטבע לישועתו, יאמין בה׳ שיושיעהו, ויתחזק באמונתו ובטחונו.
אדרבה, בשעה זו טוב שלא יתעקש למצוא איזה שכל ומבוא בדרך הטבע, כי מכיוון שע״פ פשוט לא ימצא, אז ח״ו תוכל אמנותו עי״ז להפגם, ופגם באמונתו בה׳ יכול לעצור את ישועתו ח״ו, רק צריך לאמור – הכל אמת שעז העם היושב בה, כנים הדברים שהערים בצורות וכו׳ מ״מ הנני מאמין בה׳ שהוא למעלה מהגבול והטבע שיושיענו, ‘עלה נעלה וירשנו אותה’ – בלא שכל ובלא סברה, אמונה ובטחון בה׳ באופן כזה תקרב את ישועתו.
ובזה מבאר את דברי כלב, אמנם, אף אם עפ״י דרך הטבע אין בידנו לכבוד את הארץ, כי עז העם .. והערים בצורות גדולות מאד .. מכל מקום מבלי כל שכל נחזק את האמונה, אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו.
כי הקב״ה הוא ‘יוצר המאורות’ להאיר לכל איש מישראל, לכל חד וחד בדיליה, ואף אם ‘נראה’ לו גדול החושך החופף עליו יומם ולילה, ידע כי באמת אין כאן כל חושך אלא אור ה’מוסתר’ בהסתרה גדולה, אלא שעליו לפקוח עיניו אז יתגלה לנגד עיניו אור גדול, שהרי ‘הטוב כי לא כלו רחמיו והמרחם כי לא תמו חסדיו׳ א״כ בוודאי שהכל לטובה ולברכה (אף אם אינה נראית מיד ישמח לבו כי קרובה ישועתו לבוא בעזהשי״ת). ואף כשאינו רואה ישועה בדרכי הטבע יעצום עיניו מלחפש אחר ה’דרך’ שמשם תבוא ישועתו, ובקרוב ימצא כי הישועה כבר מצאה דרה אליה. (הגה”צ רבי אלימלך בידרמן שליט”א – לקראת שבת גיליון 382).
ובאמת שבכל צעד ושאל צריך אדם לדעת שעליו מוטל רק ההשתדלות ומעבר לכך הכל תלוי בריבונו של עולם וכמו שכתב כאן רבנו בחיי בהקדמתו על הפרשה על הפסוק; סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה ולה’ הַתְּשׁוּעָה. (משלי כא, לא);
שלמה המלך ע”ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות ועניינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס יימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, ויש חולה שימות עם המאכלים המועילים ויש שתגיע לו רפואה עם המאכלים הרעים המזיקים.
וא”כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה ולא בענין הרפואה להכנותיהם רק בשם יתעלה שכן כתיב: (תהילים קמז, ג) “הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם”, וכתיב: (תהלים קמז, י) “לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה”, וכתיב: (תהלים לג, יז) “שקר הסוס לתשועה”.
זאת כוונת התורה ורוב הפסוקים מוכיחין כן, ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע, ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם
