בתור צוות מד”א איחוד או אפילו רופא בבית החולים, אנחנו לא פעם נאלצים להתמודד עם מצבים נפשיים לא פחות מאירועים פיזים. מאמר הזה יעסוק בהנגשת העזרה הנפשית וחיזוק החוסן בשטח, בנוסף נעלה דילמות מרכזיות: מתי נכון לתת מקום לרגש, ומתי אולי נעדיף לשים אותו בצד? ואיך נסייע במצבים הכי קשים שאנחנו נפגשים בהם באופן הכי טבעי ופשוט.
נפתח בשאלה, מה בא קודם- הטיפול הפיזי או הנפשי? או שאולי השניים לא סותרים זה את זה?
במציאות המורכבת של אירועים רפואיים דחופים לפעמים עדיף לשים את בריאותו של האדם לפני מצבו הרגשי -בהנחה שאם הוא יחייה אפשר יהיה לטפל בו מאוחר יותר במצבו הרגשי ולתת לו את המענה הדרוש.
אז אתם בטח שואלים, האם זה הכל? האם ההתמקדות בטיפול הפיזי בלבד מספיקה בהנחה שמישהו אחר יעזור לו אחר כך? אז זהו שלא… מחקרים מראים שכאשר אנחנו מגישים עזרה ראשונה נפשית כבר בשטח, במקביל לטיפול הפיזי אם יש צורך הסיכוי לחוות סימנים פוסט-טראומטיים לבעתיד פוחת. חשוב לציין כי מדובר ברפואה מונעת ולכן אין עדיין נתונים מדוייקים, אך המגמה של אנשים שחווה עזרה כבר בשטח לעומת אלה לא כבר חיובית.
למעשה ברוב המקרים שבהם נפגש ניתן לשלב את הטיפול הפיזי והנפשי בלי לפגוע באחד מהם- ובזה ניגע במאמר.
באחת המשמרות שלי הגעתי לתאונת דרכים בבאר שבע, ברכב נמצאה אישה במצב קל- כאובה מעט. תוך כדי העלתה לאמובולנס ושילוב הטיפול הראשוני שלנו שמתי לב שהיא נמצאת בחרדה, נשימות מהירות, לחץ דם גבוה, בלבול וחזרה על מה שקרה בתאונה. התחלתי לעשות כמה פעולות פשוטות מאוד שבתוך דקות בודדות החזירו אותה לתפקוד כמעט מלא, וכמובן שגם המדדים החיוניים שלה השתפרו לא מעט:)
המודל שבו השתמשתי בשביל לסייע לאישה נקרא מודל מעש”ה, מודל זה פותח במהלך שנת 2011 והוכר ע”י משרד הבריאות כמודל הארצי להגשת עזרה ראשונה נפשית לכלל האוכלוסייה ולסיוע לכוחות חירום וההצלה במילוי תפקידם. המודל פשוט, מוכר ביעילותו ומיועד לסייע בנפגעי חרדה.
בנפגעי חרדה נכנסת לפעולה מערכת ההישרדות של הגוף, משתחררים הורמונים שמאותתים למוח שלנו שאנחנו נמצאים בסכנה ולכן עלינו להכנס למצב הישרדותי. כתוצאה מכך, אנחנו חווים את אחת מתגובות ההישרדות של הגוף- תגובת הילחם, ברח או קפא. במצב טראומטי תהליכי חשיבה, פתרון הבעיות והיכולת שלנו לעבד מידע נפגעים, ולכן אנחנו רוצים לעורר באדם את ”המוח החושב” של האדם. על מנת לעשות זאת, ננחה את המטופל להתקדם בצעדים קטנים ופשוטים עד לחזרה הדרגתית לתפקוד.
בכמה שלבים פשוטים נוכל לסייע לאדם במצוקה-נתחיל מזיהוי המצב ונעבור למודל מעש”ה:
זיהוי המצב- אמנם יש מגוון רחב של מצבים. החל מאדם שרק רוצה שישמעו אותו לאדם שנמצא בהתקף חרדה חמור, אבל ננסה לעזור בהתאם לצורך וליכולות שלנו.
קודם כל, נראה מה מצבו של האדם, מה הוא עבר, מה הוא חווה והכי חשוב מה הוא צריך- לא כל אדם שנמצא בהתקף חרדה צריך שינסו ”להוציאו אותו מזה”, ולעיתים דווקא ההפך הוא הנכון.
לדוגמה: יצא לי לפנות גבר בסביבות גיל 40 שחווה התקף חרדה, מתנדבים שהיו איתי באמבולנס קפצו על ההזדמנות לתרגל על מישהו שצריך טכניקות נשימה במטרה להרגיע אבל זה לא עזר לו- להפך כשאמרתי להם לעזוב אותו ולאפשר לו את השקט שלו המצב השתפר באופן משמעותי .
מכאן חשוב להבין: אנחנו לא פועלים רק לפי הפרוטוקול שמכתיבים לנו, אלה לפי האדם שמולנו. חשוב לשים לב למה שהוא צריך ולא למה שאנחנו רגילים לעשות, בהתאם לסיטואציה- כך סייע.
הסימנים למצוקה רגשית משתנים מאדם לאדם ואינם מופיעים תמיד בצורה אחידה, אך קיימים סימנים שכיחים שיכולים להעיד על מצוקה. בניהם: עצב ממושך או פתאומי, חרדה, כעס או עצבנות. תחושת חוסר ערך, בלבול, קושי להתרכז, חוסר תיאבון, כאבים בלי סיבה רפואית ברורה, קוצר נשימה ודופק מהיר. חשוב לזכור כי לא כל הסימנים יופיעו בהכרח ולעיתים גם סימן אחד בלבד יכול להעיד על מצוקה.
יישום עזרה ראשונה נפשית: לאחר שזיהינו את המצב והחלטנו כיצד נוכל לסייע, ניתן להשתמש במודל מעש”ה.
שיטת הפעולה מבוססת על ארבע פעולות פשוטות, הנשענות על ידע מדעי.
מ – מחויבות: כאשר אדם נמצא במצוקה נפשית, הוא לרוב מבולבל מאוד ולכן חשוב שנייצר אצלו תחושת ביטחון. ניגש אל האדם, נציג את עצמנו בטון רגוע, ונדגיש לו שאנחנו כאן בכדי לעזור לו ואנחנו איתו. לדוגמה: “היי, אני ___, אני כאן כדי לעזור לך, אני איתך עכשיו” במידה ואתם נמצאים במקום בטוח אפשר להוסיף ”אתה במקום בטוח עכשיו”
ע – עידוד: עידוד לפעילות יעילה. נרצה לעודד את הנפגע לפעול כדי לסייע לעצמו, ובכך בעצם להוציא אותו מתחושת ה’חוסר עונים’ שאליה נקלע ולהגביר תחושת מסוגלות, שליטה ויעילות.
חשוב לשים לב שבגלל מצבו של הנפגע יתכן והוא לא יהיה מסוגל לעשות פעולות מורכבות ובכך להגביר את התסכול והחוסר עונים שנוצר אצלו ולכן חשוב לתת פעולות קטנות וממוקדות שהנפגע יעמוד בהם, לדוגמה: נבקש מהנפגע לעזור לכוון את כוחות ההצלה למקום.
ש – שאלות מחייבות מחשבה: אנחנו רוצים לתקשר עם הנפגע בתקשורת שמעוררת את השכל ולא את הרגש, במטרה להחזיר אותו לתפקוד. ולכן לא נעודד את הנפגע להביע את רגשותיו, אלא נשאל שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה. אפשר לבקש מהנפגע להגיד את מספר הטלפון שלו, לזהות באיזה צבע המכונית וכולי- בעיקר שאלות שהוא יוכל לעמוד בהן.
ה- הבניית רצף האירועים: תיאור רצף האירועים כפי שהם התרחשו, תוך כדי הדגשה שהאירוע הסתיים.
קרה לכם פעם שניסיתם להיזכר במשהו שקרה, אבל הכל היה מבולגן ולא הצלחתם להבין מה בדיוק קרה? את זה בדיוק אנחנו רוצים למנוע. נעזור לנפגע ”להרכיב את הפאזל”, ולסדר את האירועים לפי הסדר הכרונולוג של עבר-הווה-עתיד.
לדוגמה: נגיד לנפגע, ”היית בדרך לעבודה ואז נפלת במדרגות ועכשיו אנחנו באמבולנס בדרך לבית החולים”
בדרך כלל כאשר אנחנו מגיעים עם תפקיד לאירוע מורכב, אנחנו כבר מיישמים את מודל מעש”ה על עצמנו- גם בלי לשים לב. בעזרת המחויבות אנו מניחים את הרגש בצד מתמקדים במחשבה , בעזרת מידע מקדים שהועבר אלינו אנחנו כבר יודעים מה פחות או יותר מצפה לנו וכיצד עלינו להגיב.
עם זאת, חשוב לשים לב שבסיום כל מקרה אנחנו המטפלים – צריכים להקדיש זמן לעיבוד הסיטואציה. ניתן מקום לרגשות שהיינו צריכים לשים בצד במהלך האירוע ונעשה סדר לעצמנו ברצף האירועים.
בדרך כלל צוותי ההצלה נדרשים לכתוב אנמנזה בסיום כל מקרה.פעולה זו עוזרת לסדר את האירוע בראש ולעבד את החוויה, אפילו בלי שנתכוון לכך:)
חזרה לשגרה-בשילוב מודל גשר מאח”ד: לאחר שעברנו את החוויה הראשונית בשטח, חשוב להתחיל בתהליך החזרה לשגרה. מודל גש”ר מאח”ד מתמקד בהתמודדות עם ההשלכות הרגשיות של האירוע ובתמיכה במעבר לחיי היומיום.כשנבין מהם דרכי ההתמודדות שלנו, נוכל להבין את עצמנו בצורה מדויקת יותר ולקבל את התמיכה המתאימה עבורנו.
המודל מנגיש עבורנו את דרכי ההתמודדות של האדם, ובכך מאפשר לנו להבין טוב יותר את התרחש ולסייע בצורה המיטיבה ביותר. כשאדם חווה אירוע קשה הוא מפעיל ערוצים שונים להתמודדות וחוסן נפשי הוא היכולת להשתמש בכמה שיותר ערוצי התמודדות האלו. ההבנה של דרכי ההתמודדות השונות מאפשרות לנו כצוותי חירום להתאים את הסיוע באופן אישי לאדם שנמצא מולנו. כמו שלא כל האדם זקוק לאותו הטיפול הרפואי כך החזרה לשגרה מתבצעת באופנים שונים.
מודל גש”ר מאח”ד מתאר מספר ערוצים שדרכם אנשים מתמודדים עם מצבי לחץ: הגוף, שכל, רגש, משפחה ומשמעות, אמונה חברה ודמיון. יש אנשים שמתמודדים בעזרת תנועה ונשימה. ואחרים יעדיפו לנתח את המצב בעזרת חשיבה. יש מי שיעזרו בשיתוף רגשי, אחרים ימצאו הקלה דרך דמיון יצירה או הסחות דעת.
המודל יכול לעזור גם לנו המטפלים. כאשר נכיר את הדרכי התמודדות שלנו, נוכל להבין איך לסייע לעצמנו לחזור לשגרה ומה הם הכלים שיעזרו לנו להתמודד בצורה הבריאה ביותר.
עד כה התייחסנו למצב שבו נסייע כצוות רפואי לאדם במצוקה רגשית, אבל נוכל לבנות את החוסן שלנו כתרופה מקדימה למכה. את החוסן שלנו ניתן לתרגל ביום יום כך שנגיע למשבר נוכל להיעזר בו בצורה יעילה.
שלושת העקרונות לבניית חוסן הם מתן מענה לרגשות שלנו, שמירה על הגבולות ותחנת תדלוק.
מתן מענה לרגשות שלנו – נוכל לתרגל ביום יום. כל פעם שאנחנו מרגישים רגש, נוכל לעצור ולשאול את עצמנו שאלה פשוטה: ”מה אני מרגיש עכשיו?”. היה לך אירוע מרגש? מצוין- תשאל את עצמך מה אתה מרגיש, אירוע עצב? בדומה לכך, נשאל את עצמנו מה אנחנו מרגישים. על ידי האמירה הפשוטה של הרגש (מה אני מרגיש עכשיו? עצוב) אנחנו נותנים לו מקום בלי לתת לו להשתלט עלינו.
בנוסף, אפשר גם לקבוע בכל יום חמש דקות שהן אנחנו נותנים מקום לרגשות שלנו, ככה שלא נתמודד איתם לאורך כל היום, אלא נעבד אותם בזמן המתאים.
שמירה על הגבולות– מתחילה קודם כל בחשיבה על מה הם הגבולות האישיים שלי, ברגע שנבין מה הם הגבולות האדומים שלנו, נוכל לדעת מתי נכון להגיד ”זה לא מתאים לי”. כך נוכל לשמור על עצמנו ביום יום.
לדוגמה: הייתה לי משמרת ארוכה שבה היו שלושה ילדים קטנים שנפגעו קשה ולאחר מכן הרגשתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם עוד מקרים מהסוג הזה בתקופה הקרובה. במקום לוותר על משמרות לגמרי שמתי לי גבול חדש וזמני.במשמרת הבאה שיתפתי את ראש הצוות ואמרתי לו שבמידה ויהיה מקרה עם ילד קטן, אני מעדיפה להתרחק אם אפשר, ככה שלא הרחקתי את עצמי לגמרי אבל עדיין שמרתי על עצמי מתוך מודעות למה שאני צריכה.
תחנת תדלוק -צריכה להיות מקום שנותן לנו כוחות ולא גוזל אותם. חשוב לזהות מה ממלא אותנו באנרגיה ולקבוע עם עצמך זמן ביום מראש שבו אנחנו נותנים לזה מקום. בין אם זה טיול, יוגה או שיחה עם חברה. כל דבר שעושה לנו טוב.
כאנשי צוות, אנחנו חווים לא פעם תחושה של אובדן בתוך האינטנסיביות והמעברים המהירים של חיי היום-יום, קפיצה ממשימה למשימה, מאירוע לאירוע. אנחנו מסוגלים לתת סיוע לאחרים, אך לא פעם מוצאים את עצמנו חוזרים לחיינו האישיים ומתמודדים איתם לבד.
חשוב לדעת לשים את עצמנו במרכז כאשר עולה בכך צורך ובמקביל לשים לב גם לאנשי הצוות שלנו.
סיכום המאמר: במאמר זה עסקנו בשילוב בין הטיפול הפיזי לנפשי ובהבנה כי השניים משלמים זה את זה, הצגנו את מודל מעש”ה ככלי להתערבות מיידית בשטח, את מודל גשר מאח”ד להבנת דרכי ההתמודדות של האדם ותהליך החזרה לשגרה. בנוסף הדגשנו כיצד נבנה את החוסן כתרופה מקדימה למכה ואת חשיבות הטיפול העצמי והחוסן של אנשי הצוות כבסיס ליכולת לסייע לאחרים לאורך זמן.
———————————————-
מקורות:
מאמרים מקצועיים:
– ברדוג סימה , ,28.01.2026 מודל מעש”ה. אתר מרכז מיטבתא.
– גרבר מעיין וד”ר גוזמן ג’וליה,23/2/2026 , “אוי, איך את עושה את זה???” – התמודדות סגלי חטיבת הנפגעים עם התפקיד לאורך זמן. אתר פסיכולוגיה עברית.
– סמסונג טלי, 7/12/2023, טיפול ממוקד פתרון במצבי טראומה וחירום.אתר פסיכולוגיה עברית.
מקור שמע:
– ד”ר בלוך יובל ורס”ן דגן עדי, 20/112023, פודקאסט: רגע אחרי אסון-מודל יהלום למניעת תגובות דחק. רשת עושים היסטוריה.
